שמחה זה אנחנו

התקשורת אשמה שהמ”פ הקלגס הודח מתפקידו. לחלוטין. הוא לא השתמש בנשק שלו באופן מסוכן ולא חבט במפגינים, שהתגרו בו ללא רחם, בצורה מסוכנת.

חיילי הפלוגה מאיימים שלא לשרת במילואים אם ההדחה תתקיים בפועל. מעולה! אל תצאו. חיילים שלא מבינים שהנשק שבידיהם מסוכן, שהיריות שנורו יכולות לפגוע ולהרוג, שהפעולה של הקצין בנקל הייתה יכולה לפגוע באיברים פנימיים ולסכן את חייו של המפגין.

שיכרון הכוח של צה”ל כנגד אוכלוסייה מוחלשת מוביל לשימוש חסר אחריות בנשק. חוסר האונים של הקצין בהיותו לא מאומן ונשלח למקום שלא תואם את יכולתו מאידך תרם לתקרית המסוכנת.

קצין שלא מבין את אחריותו ויכולותיו, לא צריך לשרת בצה”ל.

חזי הסביר מדוע לדעתו אחזקת הנשק הנה מיסודות החברה האמריקנית והוא כנראה צודק, הנשק הפרטי שהיה בידי תושבי הקולוניות בצפון אמריקה טרם התהוות המדינה האמריקנית הוא זה שקרם עור וגידים סביב השלד של וושינגטון וחבריו. אבל בין זה ובין ארגון הרובאים האמריקני עומד מרחק רב.

מאז מלחמת האזרחים בשנות השישים של המאה ה-19 לא היה צורך בשימוש בנשק למטרות לאומיות על אדמת המדינה. אולם האידאל של השימוש בנשק נשאר, בשם אותו מאפיין בסיסי - האומה האמריקנית חייבת את קיומה למעשים אזרחיים של בעלי נשק.

כל זה טוב ויפה אולם נכון לזמן הקרוב 150-230 שנים אחורה מהיום. כיום, תעשיית הנשק האמריקנית מהווה תעשייה עצומה בגודלה, הן בכוחה הכלכלי והן בעוצמתה הפוליטית.

כל ההיסטוריה הזו נשענת על אלמנט בחוקה האמריקנית - חירות. החירות נדמית כמוחלטת, כל פגיעה בחופש האדם נתפש כפגיעה מהותית בלאום האמריקני. התפישה המעוותת כאילו החזקת נשק מעוגנת בחירות האישית מופרכת מיסודה. תומכי החזקת הנשק יאמרו שכל זמן שהנשק מהווה אמצעי אישי להתגוננות שאינו פוגע באחרים, הרי זו חלק מזכותם הבסיסית וכל אירוע בסגנון תקרית הירי האחרונה, הנו לא אחר מאשר תקלה שולית וחוסר אחריות מצד המחזיק.

זה בדיוק העניין - אותן “תקלות טכניות” ו”חד-פעמיות” הן הבסיס למסוכנות של אותם כלי משחית. לא צריך יותר מיריה אחת בכדי להרוג אדם, ואפילו מרוחק. לא צריך יותר מחמת זעם בכדי לשלוף אקדח קיים ולירות בנהג שעצבן אותך, לא צריך יותר מסקרנות ילדים בכדי לגשת למגרה של אמא ולהוציא משם את האקדח והכדורים ולבדוק מה קורה כלוחצים על ההדק….

מה שמסוכן זה נוכחות כלי הירי בחברה. נשק חייב להיות בידי גורמים מוסמכים בלבד, חיילים ושוטרים. יתרה מכך, יש לשאת נשק רק בתפקיד, נשק של נישא בתפקיד מועד לפורענות. אין להרשות לנשק להסתובב ברחובות כלאחר יד בשם הזכות לחיים.

החברה האמריקנית צריכה להתעורר מהפנטזיה שנקראת החירות לשאת נשק ולהתחיל להתמודד עם המציאות. איך מתמודדים עם המציאות? חינוך, חינוך וחינוך. זה הזמן להתחיל בקמפיין לאיסוף הנשק ולפקח על הנושאים את כלי המשחית.

אסף חפץ, אתה עדיין חושב שנשק להמונים זו תופעה חיובית?

כמה שלא תפעל ותחנך, כמה שלא תנסה למנוע - המצאות נשק חם בידי גורמים לא מוסמכים לנשיאתו (קריא, אזרחים), מובילה לאסונות.

זה לא סוד שנשק מוביל להרוגים במקרי אלימות בתוך המשפחה. זה לא סוד שהמצאות נשק בבית גורמת לתאונות ולהרוגים, כי מה שזמין הופך למשחק, לא מתייחסים ברצינות ולא מגינים מפני הישג ידם של לא מורשים.

כל מהלך בו יהפוך הנשק לזמין יהפוך את החברה הישראלית למערב הפרוע, לאלימה יותר ופגיעה יותר. המצאות נשק מובילה לנפגעים, בין אם במהלך מתוכנן ובין אם בשוגג. אני לא בטוח שהחברה שלנו רוצה להתמודד עם השאלות האלה.

אני לא רוצה נשק בתפוצה רחבה, ושלא יסתובב לי בבית ואצל ילדי השכונה. נשק חייב להשאר בידי המוסמכים לכך ובעלי האחריות הציבורית - כוחות הביטחון.