זוגתי ואני החלטנו מזמן: דב חנין ורשימת עיר לכולנו.

הגיע הזמן שתל-אביב תחזור להיות עיר של חלוצים, של אנשי חינוך ועשייה, של אנשים פעילים ותרבותיים ולא כאלה שגרים בבנייני יוקרה ומנוכרים לסביבה.

הגיע הזמן שכל אדם יוכל לנוע בתל-אביב בחופשיות, בכל שעה ובכל יום. רק תחבורה ציבורית יעילה במודל קוריטיבה יכולה לעשות את זה בעיר.

דב חנין ורשימת עיר לכולנו פועלים למען העיר שלי.

הצביעו ביום הבחירות.

אני נרגש לקראת ההופעה של פול מקרטני בישראל, זה חלום שעומד להתקיים.

אני אוהב את החיפושיות מהאלבום הראשון שקניתי בחיי ועד היום, אוהב ומזמזם כל שיר אפשרי בכל רגע נתון.

אני רוצה להגיע להופעה הזו בנוחות ויעילות ולכן אני קורא לכל הרשויות הנוגעות בדבר, לאמרגנים, לרכבת ישראל, לאגד, לדן ולעיריית תל-אביב - עשו הכל כדי שנוכל להגיע למופע הזה בתחבורה ציבורית.

אגד, דן ורכבת ישראל - הפעילו קווים מיוחדים לכבוד האירוע. הפעילו אוטובוסים ממרכזי הערים למופע ובחזרה, אתם תופתעו לגלות שהציבור יעדיף לנסוע באוטובוס מאשר להשתרך בפקקים ארוכים אחרי מופע מרתק.
רכבת ישראל - הפעילו רכבות מיוחדות לפיזור הקהל מהמופע, לא רק רכבות הלילה מנתב”ג וצפונה, אלא גם רכבות לבאר-שבע, אשקלון, מודיעין וירושלים (!).

עיריית תל-אביב - הקצו מסלול נסיעה לאוטובוסים בלבד לאורך שדרות רוקח בשני הכיוונים, הקצו חניון קרוב ככל האפשר לאוטובוסים, סבסדו בעבורם את החנייה. זה רווח נקי לעירייה, זו יוריד עומס מיותר מהצירים ויראה לתושבים שראש-העיר ירוק.

אמרגן יקר - אם הסביבה חשובה לך ואתה רוצה לעודד שימוש יעיל בתחבורה ציבורית, ספק לכל אחד מהקהל שיציג כרטיס נסיעה בתוקף לערב המופע, כוס משקה חינם, שרוך לטלפון סלולארי עם ציון האירוע בחינם, משהו בחינם שיראה שאתה בעד תחבורה ציבורית ולא בעד הרס הסביבה.

זה פרוייקט קטן, זה פרוייקט חיוני, זה ביידים שלנו.

אחרי חיפושים לא רבים מצאתי את התוסף הבא לת’אנדרבירד, התוסף מאפשר יישור לימין של הטקסטים ולכתוב באופן ראוי ונוח.

מומלץ בחום.

http://bidiui.mozdev.org/mail/hebrew/installation.html

ראיתי את השידור האחרון של התוכנית התיעודית של ניצן הורוביץ, “מחפש את המחר“, את הפרק על התחבורה הציבורית והתלהבתי. כמה זה פשוט.

כדי להגיע מביתי בתל-אביב למקום עבודתי באור יהודה, אני מחזיק שלוש (!) כרטיסיות שונות, של אגד, קווים ודן. אין לי ברירה, אני שונא לראות אוטובוס שמגיע ליעד שלי מבלי שתהיה לי היכולת להשתמש באותו הקו.

בדרכי לעבודה אני רואה מדי יום את הפקקים, את העומס המיותר של רכבים עצומים עם נהג יחיד, לפעמים שני נוסעים ואני מבין אותם. ניסיתם להגיע באוטובוס לתל-אביב? סיוט. הוא לא מגיע לשום מקום, וגם ככה עומד באותם הפקקים שהמכוניות עומדות בהם בדיוק.

ערוץ 10: אי אפשר לראות את התוכניות שלכם בעזרת פיירפוקס, גם אי אפשר לגלול את העמוד. בעיה.
הפתרון, הפרדה בין האוטובוסים למכוניות, כרטוס אחיד לכל החברות השונות (זה באמת לא מעניין אותי אם זה אגד או דן).

ראו את הסרטון המצורף.

מחירי החלב עלו ב-4% הלילה, ויעלו בעוד 3% אחרי ראש השנה. מה יהיה עם תעשיית ההפוך?

car-accident, originally uploaded by Madalin Matica.

1110-0651_tote-strasse, originally uploaded by tridymite.

עוד תמונה נחמדה מפליקר

שני אירועי תרגום עקומים השבוע, הראשון מגל”צ (22/05)

האירוע הראשון:
בדיווח בגל”צ על אניית התה “קאתי סארק” נמסר כי בעת השריפה שהה במקום צוות צילום של רשת cctv, כשלמעשה התכוון הדובר הבריטי ל… טלוויזיה במעגל סגור (Close Circut TV). נכון, יש רשת טלוויזיה סינית בשם הזה, אולם מדבריו של הבריטי עלה בבירור שלא הם היו במקום.

השני:
כמה כיף שכתבות לא עוברות הגהה כלל או התאמה לקהל הקוראים, כמו בכתבות מתורגמות בהארץ.

דצמבר נמצא אמנם במרחק של שבעה חודשים, אבל לא בטוח שזה מספיק זמן כדי להוריד עשרה קילו, לגדל שיער שיפצה על תספורת לא מוצלחת, להעלים את הפצעים על העור ולהספיק להדפיס את התצלומים המשודרגים לברכות לשנה החדשה.

כנראה שבהארץ לא זוכרים שרובנו מגדירים את ראש השנה שלנו כראש השנה היהודי שחל בדרך-כלל בספטמבר.

אני סנילי. זה מה שלפחות ניסו להודיע לי בדוא”ל הבא:

רק מה, בגוגל שכחו שאי אפשר לקרוא את מה שהם שלחו בלי אקרובטיקה של ממש בדפדפן. משמע - עדיף להיות סנילי ומאושר מאשר לקרוא הודעה שגוגל מנסים לשלוח אליך.

ככול זוג העומד להתחתן (ולא משנה באיזה מסגרת), אנו נדרשים להוציא תמצית רישום ממשרד הפנים המעיד על רווקותנו. את האישור ניתן להזמין ללא עלות מאתר משרד הפנים בקישור הזה, ויש גם בונוס, מילוי הטפסים באינטרנט וקבלת התשובה בדואר אלקטרוני.

שירות מעולה - יש רק בעיה אחת. בכדי להשתמש בשירות יש צורך להתקין סרגל כלים לדפדפן (תומך פיירפוקס? לא). גודל התוסף 11.2MB. אין ציון מה הוא מכיל, אין מידע על השירותים שהוא מוסיף ולמה בכלל אני צריך את זה.

האם ממשלת ישראל מנסה להתקין כלי מעקב על מחשבי הציבור?

הורדתי והתקנתי על המחשבי האישי ב-ie6 כמובן.

אז ככה - אין בשום מקום במהלך ההתקנה הסכם רישיון. אין מידע מה יש בתוסף ואין מידע על השימושים שלו. מה שכן קיבלתי זה אייקון חדש על שולחן העבודה שלי:

אין הסבר מה עושה התוסף ואיך עובדים איתו, גם כניסה לתוכנה החדשה לא מבהירה כלום. ניסיון לפתוח טופס לאחר התקנת התוכנה נכשל. גם ביטול ה-popup blocker לא סייע. כמובן שמקסטון או firefox מחוץ לתחום ולא ניתן לבצע בהם פעולות כלשהן.

בלית ברירה פניתי למוקד התמיכה ב-3450*, שכמובן אינו עובד במוצאי-שבת אלא רק בימים א’,ג’ ו-ה’ בין השעות 0800-1600 ובימים ב’ ו-ד’ בין השעות 0800-1800.

מאחר שאינני מגדיר עצמי משתמש פשוט במחשב אלא מעל הממוצע, אינני יכול שלא לתמוהה מה עושה אדם שאין לו היכולות שיש לי ונאלץ לכתת רגליו למשרדי משרד הפנים לטופס שיכול היה לקבל לביתו (לו זה היה עובד̷ ללא שום מאמץ.

כה מטופש.

קיבלתי את הסריקה של המפה הזו השבוע. מפה זו הופקה בשנת 2007 על-ידי חברת מפה. מפה זו, המאופיינת בסגנון הנקי והנוח של חברת מפה כבישים ומקומות חשובים בדרום הארץ. לקח לשולחת הסריקה הזו לא יותר מ-30 שניות להעיף מבט לעבר שכנתנו ממערב ולראות את שמות ההתנחלויות עדיין פרוסים בכל רחבי הרצועה.

עכשיו, אני יודע שיש אנשים שעדיין מתעגעים לישובים האלה, אנשים, שהתעלמות שלהם מהמציאות וסירוב לנסות ולמצוא פתרון ליום שאחרי ביחד עם בירוקרטייה והתעלמות של מוסדות השלטון (שבאופן מפתיע מתעלמים מהם, שהרי בדרך כלל, כל פיפס של מתנחל מקבל מיד אישור מוסדי בקריצה), אולם התנחלויות אלה אינן קיימות ולא יהיו לעולם (תודה לאל!), הן נמחקו מהקרקע ומדינת ישראל ויתרה עליהן. לא ברור מה האלמנט החינוכי בהוספת שמות המקומות האלה למפות.

האם בחברת מפה שוקלים להוסיף את ימית ואופירה למפות חצי-האי סיני?

לחצו להגדלה

למען הסר ספק, מפה זו הופקה ב-2007. היא לא נקראת “מפה לבתי ספר”, אבל היא לחלוטין לא מעודכנת. אולי לחברת מפה יש אג’נדה?

גיא זהר הודיע הערב על סיום פרויקט “תנו לנכים לחנות” בשבוע הבא. לא רק שהנושא די ירד מסדר היום של התוכנית בתקופה האחרונה ועכשיו הם רוצים להוריד אותו לחלוטין. יש מקום לקריאה נרגשת של הציבור להמשיך בקמפיין הזה שמייצר מודעות ומקדם פתרונות לסוגייה חשובה.

אל תבינו לא נכון, זה לא שאין נושאים חשובים מזה בחברה הישראלית, אולם מדובר בעוולה שכה כל לתקן וכל מה שנדרש זה מודעות ציבורית. לפעולה של ערוץ 10 היו אוזניים רבות. צופים רבים שלחו תמונות רבות לתוכנית והעתק גם לנתפסתם. אני קורא לפרנסי הערוץ להמשיך ולא להפסיק, להמשיך להשקיע דקה מזמנם ולהמשיך ולקדם את הנושא.

כל משפחתי עם הפנים לתל-אביב. לא עצוב לי על ירושלים. כל מי שהיה בראשה וניסה לעצב את דמותה יצר עיר ענייה, עיר מפורדת, עיר שאני לא רוצה להיות חלק ממנה. מיעוט דתי-לאומני המהווה רוב בריוני בעיר, בשילוב מיעוט חרדי שהפך לאומני, משליט עריצותו על-פני העיר.

מיעוט הפלסטיני מדוכא על ידי הרשות המקומית ולא מקבל תקציבים, המדינה משתדלת לשלול מהפלסטינים כל זכות אנושית ומעמיקה את הקיטוב עם עוד קבוצת מיעוט ירושלמית. לתוך זה שואלים העיתונאים היום בהיתממות: ‘לאן נעלמים החילוניים? מה קורה בתל-אביב?’. אענה לכם - אין ולו קומץ מהביצה הנפיצה הירושלמית. בתל-אביב אני חלק מהציבור, בירושלים - לא.

התקשורת אשמה שהמ”פ הקלגס הודח מתפקידו. לחלוטין. הוא לא השתמש בנשק שלו באופן מסוכן ולא חבט במפגינים, שהתגרו בו ללא רחם, בצורה מסוכנת.

חיילי הפלוגה מאיימים שלא לשרת במילואים אם ההדחה תתקיים בפועל. מעולה! אל תצאו. חיילים שלא מבינים שהנשק שבידיהם מסוכן, שהיריות שנורו יכולות לפגוע ולהרוג, שהפעולה של הקצין בנקל הייתה יכולה לפגוע באיברים פנימיים ולסכן את חייו של המפגין.

שיכרון הכוח של צה”ל כנגד אוכלוסייה מוחלשת מוביל לשימוש חסר אחריות בנשק. חוסר האונים של הקצין בהיותו לא מאומן ונשלח למקום שלא תואם את יכולתו מאידך תרם לתקרית המסוכנת.

קצין שלא מבין את אחריותו ויכולותיו, לא צריך לשרת בצה”ל.

מדי יום הייתי נוסע בתחתית של טייפה, מצדה האחד של העיר לצד השני. נסיעה פשוטה של 35 דקות, עם לוח זמנים מדויק וברור. כיום יוצא לי לנסוע, אחת לכמה זמן ברכבת, הן בתוך תל-אביב והן למקומות מרוחקים יותר ושמתי לב למספר הבדלים.

ראשית, כל תחנות הרכבת מאפשרות למשתמשים לעבור מצד לצד במעבר מקביל לאזור התפעולי ללא בעיה, אפילו ללא צורך בכרטיס. מוזר.

מכונות הכרטוס ברורות - ידוע היכן אתה נמצא, רק לחץ על מפה לאן אתה רוצה להגיע, הכנס את הכסף וסע לשלום.

על תפעול של תחנה ממוצעת מופקדים מנהלת התחנה ופקיד בדוכן מכירת הכרטיסים. מאבטחים? בידוק פאשיסטי בכניסה? אין.

את הטיול שלי לניו-זילנד התחלתי בעקבות בחורה שיצאתי איתה כמה חודשים קודם לכן. היה ברור לשנינו שהיא אמורה לטוס בתוך מספר חודשים לטיול בניו-זילנד ואוסטרליה ולחזור לאחר מספר חודשים. הייתי בעבודה שלא הייתי מרוצה ממנה וללא דירה קבועה אך לא תכננתי לטוס, וקבענו שנשאיר הכל פתוח עד לשוב הבחורה.

כמאצ’ו אמיתי, שלושה ימים לאחר שטסה הבחורה החלטתי שזהו, אני חייב לטוס ולהפגש איתה. הזמנתי כרטיס טיסה למועד שעד אליו יכולתי לסיים את התחיבויתיי אליו, התפטרתי מעבודתי, סגרתי קצוות וטסתי לניו-זילנד הרחוקה. שמחתי שנפגשנו, ונפרדנו אחרי ארבעה ימים. למרות תחושת הבעסה, הטיול הפך לחוויה בלתי נשכחת

כולנו כואבים את הטרגדיה הציבורית עם מותו של משה חי ישראלי (ז”ל) בתאונה מחרידה, בה נכנס עם אופנועו אל בין שתי משאיות ונמחץ על-ידי אחת מהן, למוות. אין חמור יותר ממוות מרוע, מלבד מוות מטיפשות. אינני רופא, לא הייתי נוכח במקום התאונה ואינני יודע לאשורה הם אסונו נגרם רק מהקסדה או שמא נפגע גם במקומות אחרים. אולם, מאז היותי רוכב אופנוע (למעלה מ-8 שנים), מעולם לא רכבתי עם קסדת-חצי.

נכון, אי אפשר לדבר עם קסדה סגורה ושדה הראיה מוגבל, אך בוודאי כמורה לנהיגה היה עליו להשתמש בקסדה סגורה. הדבר היחיד שהקסדה פתוחה מגינה מפניו זה מקנס משטרתי. חבשו קסדה סגורה!

92

 ביקרתי היום בסיור מטעם מקום העבודה שלי ב”דיאלוג בחשיכה”, תערוכה שכולה בחשיכה ובעיוורון מוחלט של המשתתפים. הולכים עם מקל נחייה וסומכים המון על חוש השמיעה. התחושה של חוסר האונים, בו אינני יכול לדעת לאן פני מועדות ומה בעצם אני רואה מסקרנת ביותר.

לא פעם ציינתי בפני הזוגה את רצוני לייצר מעשה אנושי וחברתי בר משמעות, אולי לשמש כמשפחה אומנה לילדים, אולי להתנדב באופן קבוע בעמותה כלשהי או טיפוח כלב נחייה. טוב, כלב הנחייה זה חדש מהתערוכה. זה לא שלא נתקלתי בסוגיה הזו בעבר, אבל היום זה רלוונטי יותר מבעבר, כמו דברים אחרים שעולים בסמיכות לסוגיית החתונה שלנו, כדירה וילדים.

93

חוברת ההדרכה של ראש מחלקת הטקס איננה חומר מסווג, אך היא בהחלט לא נועדה לפרסום. עוזריה של הגברת בוש סיפרו על כמה מההנחיות המופיעות בה: יש לפנות אל המלכה בכינוי “הוד מלכותך”, ואל הנסיך בכינוי “הוד מלכותך”

ברור!! ככה זה מוצג באופן שלא מציג תחושה של דז’ה-וו.

כמובן, שסיפור ההיערכות לקראת ביקור מלכת אנגליה בבית הלבן שווה כותרת בדף הראשי של הארץ, שהרי, גם אני הקלקתי עליו.

החיים מזמנים לנו הפתעות נעימות, לא תמיד אנו שמים לב אליהם ולכן, מדי סוף-שבוע הזוגה ואני עורכים כמה דקות של שיחה מיוחדת, המוקדשת לאירוע טוב שהיה לכל אחד מאתנו השבוע. אנחנו לא מחפשים את האירועים הנוצצים במיוחד או המרגשים במיוחד, מספיק שיהיה אירוע שישאיר חותם למשך מספר ימים.

השבוע שהיה הכי קל, היה השבוע בו החלטנו להתחתן. רק המחשבה על אותו השבוע מעלה לי חיוך. מקרה אחר היה בשיחה עם מנהלי בעבודה, שיחה שבראשיתה נצבט מעט הלב, כי איזושהי שאיפה התנפצה אל מול המציאות, אולם מהשיחה ההיא קיבלתי המון כלים. כיף להיזכר ולהזכיר אחת לשני את אותם רגעים קטנים ונעלמים.

94